תנ"ך על הפרק - ישעיה נט - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

ישעיה נט

393 / 929
היום

הפרק

הֵ֛ן לֹֽא־קָצְרָ֥ה יַד־יְהוָ֖ה מֵֽהוֹשִׁ֑יעַ וְלֹא־כָבְדָ֥ה אָזְנ֖וֹ מִשְּׁמֽוֹעַ׃כִּ֤י אִם־עֲוֺנֹֽתֵיכֶם֙ הָי֣וּ מַבְדִּלִ֔ים בֵּינֵכֶ֕ם לְבֵ֖ין אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם וְחַטֹּֽאותֵיכֶ֗ם הִסְתִּ֧ירוּ פָנִ֛ים מִכֶּ֖ם מִשְּׁמֽוֹעַ׃כִּ֤י כַפֵּיכֶם֙ נְגֹאֲל֣וּ בַדָּ֔ם וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶ֖ם בֶּֽעָוֺ֑ן שִׂפְתֽוֹתֵיכֶם֙ דִּבְּרוּ־שֶׁ֔קֶר לְשׁוֹנְכֶ֖ם עַוְלָ֥ה תֶהְגֶּֽה׃אֵין־קֹרֵ֣א בְצֶ֔דֶק וְאֵ֥ין נִשְׁפָּ֖ט בֶּאֱמוּנָ֑ה בָּט֤וֹחַ עַל־תֹּ֙הוּ֙ וְדַבֶּר־שָׁ֔וְא הָר֥וֹ עָמָ֖ל וְהוֹלֵ֥יד אָֽוֶן׃בֵּיצֵ֤י צִפְעוֹנִי֙ בִּקֵּ֔עוּ וְקוּרֵ֥י עַכָּבִ֖ישׁ יֶאֱרֹ֑גוּ הָאֹכֵ֤ל מִבֵּֽיצֵיהֶם֙ יָמ֔וּת וְהַזּוּרֶ֖ה תִּבָּקַ֥ע אֶפְעֶֽה׃קֽוּרֵיהֶם֙ לֹא־יִהְי֣וּ לְבֶ֔גֶד וְלֹ֥א יִתְכַּסּ֖וּ בְּמַֽעֲשֵׂיהֶ֑ם מַֽעֲשֵׂיהֶם֙ מַֽעֲשֵׂי־אָ֔וֶן וּפֹ֥עַל חָמָ֖ס בְּכַפֵּיהֶֽם׃רַגְלֵיהֶם֙ לָרַ֣ע יָרֻ֔צוּ וִֽימַהֲר֔וּ לִשְׁפֹּ֖ךְ דָּ֣ם נָקִ֑י מַחְשְׁבֽוֹתֵיהֶם֙ מַחְשְׁב֣וֹת אָ֔וֶן שֹׁ֥ד וָשֶׁ֖בֶר בִּמְסִלּוֹתָֽם׃דֶּ֤רֶךְ שָׁלוֹם֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ וְאֵ֥ין מִשְׁפָּ֖ט בְּמַעְגְּלוֹתָ֑ם נְתִיבֽוֹתֵיהֶם֙ עִקְּשׁ֣וּ לָהֶ֔ם כֹּ֚ל דֹּרֵ֣ךְ בָּ֔הּ לֹ֥א יָדַ֖ע שָׁלֽוֹם׃עַל־כֵּ֗ן רָחַ֤ק מִשְׁפָּט֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תַשִּׂיגֵ֖נוּ צְדָקָ֑ה נְקַוֶּ֤ה לָאוֹר֙ וְהִנֵּה־חֹ֔שֶׁךְ לִנְגֹה֖וֹת בָּאֲפֵל֥וֹת נְהַלֵּֽךְ׃נְגַֽשְׁשָׁ֤ה כַֽעִוְרִים֙ קִ֔יר וּכְאֵ֥ין עֵינַ֖יִם נְגַשֵּׁ֑שָׁה כָּשַׁ֤לְנוּ בַֽצָּהֳרַ֙יִם֙ כַּנֶּ֔שֶׁף בָּאַשְׁמַנִּ֖ים כַּמֵּתִֽים׃נֶהֱמֶ֤ה כַדֻּבִּים֙ כֻּלָּ֔נוּ וְכַיּוֹנִ֖ים הָגֹ֣ה נֶהְגֶּ֑ה נְקַוֶּ֤ה לַמִּשְׁפָּט֙ וָאַ֔יִן לִֽישׁוּעָ֖ה רָחֲקָ֥ה מִמֶּֽנּוּ׃כִּֽי־רַבּ֤וּ פְשָׁעֵ֙ינוּ֙ נֶגְדֶּ֔ךָ וְחַטֹּאותֵ֖ינוּ עָ֣נְתָה בָּ֑נוּ כִּֽי־פְשָׁעֵ֣ינוּ אִתָּ֔נוּ וַעֲוֺנֹתֵ֖ינוּ יְדַֽעֲנֽוּם׃פָּשֹׁ֤עַ וְכַחֵשׁ֙ בַּֽיהוָ֔ה וְנָס֖וֹג מֵאַחַ֣ר אֱלֹהֵ֑ינוּ דַּבֶּר־עֹ֣שֶׁק וְסָרָ֔ה הֹר֧וֹ וְהֹג֛וֹ מִלֵּ֖ב דִּבְרֵי־שָֽׁקֶר׃וְהֻסַּ֤ג אָחוֹר֙ מִשְׁפָּ֔ט וּצְדָקָ֖ה מֵרָח֣וֹק תַּעֲמֹ֑ד כִּֽי־כָשְׁלָ֤ה בָֽרְחוֹב֙ אֱמֶ֔ת וּנְכֹחָ֖ה לֹא־תוּכַ֥ל לָבֽוֹא׃וַתְּהִ֤י הָֽאֱמֶת֙ נֶעְדֶּ֔רֶת וְסָ֥ר מֵרָ֖ע מִשְׁתּוֹלֵ֑ל וַיַּ֧רְא יְהוָ֛ה וַיֵּ֥רַע בְּעֵינָ֖יו כִּֽי־אֵ֥ין מִשְׁפָּֽט׃וַיַּרְא֙ כִּֽי־אֵ֣ין אִ֔ישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵ֖ם כִּ֣י אֵ֣ין מַפְגִּ֑יעַ וַתּ֤וֹשַֽׁע לוֹ֙ זְרֹע֔וֹ וְצִדְקָת֖וֹ הִ֥יא סְמָכָֽתְהוּ׃וַיִּלְבַּ֤שׁ צְדָקָה֙ כַּשִּׁרְיָ֔ן וְכ֥וֹבַע יְשׁוּעָ֖ה בְּרֹאשׁ֑וֹ וַיִּלְבַּ֞שׁ בִּגְדֵ֤י נָקָם֙ תִּלְבֹּ֔שֶׁת וַיַּ֥עַט כַּמְעִ֖יל קִנְאָֽה׃כְּעַ֤ל גְּמֻלוֹת֙ כְּעַ֣ל יְשַׁלֵּ֔ם חֵמָ֣ה לְצָרָ֔יו גְּמ֖וּל לְאֹֽיְבָ֑יו לָאִיִּ֖ים גְּמ֥וּל יְשַׁלֵּֽם׃וְיִֽירְא֤וּ מִֽמַּעֲרָב֙ אֶת־שֵׁ֣ם יְהוָ֔ה וּמִמִּזְרַח־שֶׁ֖מֶשׁ אֶת־כְּבוֹד֑וֹ כִּֽי־יָב֤וֹא כַנָּהָר֙ צָ֔ר ר֥וּחַ יְהוָ֖ה נֹ֥סְסָה בֽוֹ׃וּבָ֤א לְצִיּוֹן֙ גּוֹאֵ֔ל וּלְשָׁבֵ֥י פֶ֖שַׁע בְּיַֽעֲקֹ֑ב נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ וּדְבָרַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְּפִ֑יךָ לֹֽא־יָמ֡וּשׁוּ מִפִּיךָ֩ וּמִפִּ֨י זַרְעֲךָ֜ וּמִפִּ֨י זֶ֤רַע זַרְעֲךָ֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה מֵעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
הן. הנה שב הנביא להוכיח עוד בני הגולה, ובאחרונה אמר, ואני זאת בריתי, והנה כל הפרשיות דבקות:וטעם הן לא קצרה, דעו כי לא קצרה יד השם מהושיעכם:לבין אלהיכם. למ"ד עם בין, והיא לבד' תספיק, או מלת בין:הסתירו פני' מכם. כדרך לשון בן אדם שיסתיר פניו ואזניו שלא יראה ולא ישמע:נגואלו. מלה מורכבת מבנין נפעל ומבניין שלא נקרא שם פועלו:בדם. שפיכות דם:(והנה) אצבעותיכם בעון. בדבר עשוק:והנה המעשה והדבור (קרא) רעים:אין קורא בצדק. מוכיח:ואין נשפט. תואר השם:בטוח על תהו. שיאמר איש לרעהו כן אעשה, והוא לא ימלא דברו:הרו עמל. משל על המחשבה:והוליד. והוא הדבור:ביצי. והנה המשילם שהם כביצי צפעוני כאשר יבקעו:וקורי [עכביש]. ידוע ממעשה העכביש:האוכל מביציהם. מביצי צפעוני:והזורה. היה ראוי להיות תחת הרי"ש קמץ גדול, ובאה מלה זרה כמו ולנה בתוך ביתו (זכריה ' ד'), והנה הזורה פעולה, כמו כי מולים היו (יהושע ה' ד') סוגה בשושנים (שיר השירים ז' ג'), היא מגזרת ויזר את הגזה (שופטים ו' ל"ח), כי מי שיזרנה אז תבקע הצפעוני ויצא אפעה, כמו אפעה ושרף (ישעיהו ל' ו'):קוריהם לא יהיו לבגד. והנה דמה כל מעשיהם למעשה העכביש שאיננו עומד:רגליהם וגו'. כי מחשבותם שוד ושבר במסילות שידרכו בם והנה טעם רגליהם כפול:נתיבותיהם. שהיו ידועות, עקשי', ומי ילך בנתיבותיהם וילמד מהם:על כן וגו'. הנביא ידבר על לשון ישראל שיאמרו בגלות:לנגוהות. כפול בטעם:נגששה. כמו נמשש, ואין רע לו, וי"א מגזרת וגוש עפר (איוב ז' ה'):בצהרים. שהוא חצי היום, כאילו היינו בנשף, וזה דרך משל:באשמנים. יש אומרים קברים, ויתכן שהוא כמו צהרים, או כמו בחיים, והטעם בינות החיים, ויתכן היות האל"ף נוסף והטעם בינות השמנים, והם הגוים:נהמה כדובים וגו'. והטעם, נצעק ואין מושיע, ואין מי שיעשה לנו משפט:כי וגו'. אלה דברי הנביא על לשון ישראל שיודו לשם עונותם:ענתה בנו. כמו לא תענה ברעך (שמות כ' י"ג):כי פשעינו אתנו. הם עוד:פשוע וכחש. שמות הפעלי', והנה פשוע לצאת מתחת הרשות:ונסוג. שם הפועל מבניין נפעל על דרך ונשלוח (אסתר ג' י"ג):סרה. מגזרת סורר ומור' (דברים כ"א י"ח):הורו כמו עושו (איוב מ' י"ג). והורו מגזרת על ברכת הורי (בראשית מ"ט כ"ו), ותהר את מרים (דברי הימים א' ד' י"ז), והנה הוא על משקל הוגו והוי"ו שב אל שקר, ויש אומרים כי היה ראוי להיותו על משקל בנה בניתי (מלכים א' ח' י"ח), ובאו זרות:וטעם מלב. מלבם יוציאו דברי שקר:והסג. מבנין שלא נזכר שם פועלו:וצדקה מרחוק תעמד. דרך משל, כי אין צדקתו [אמת], אמת לשון נקבה, והוא חסר נו"ן וימצא מבולע במלת אמתך (ישעיהו ל"ח י"ח):ונכוחו. דברים שיאמר אדם לנכח חבירו, ראה דבריך טובי' ונכוחים (שמואל ב' ט"ו י"ג):משתולל. יש אומרים משוגע, כמו אלכה ערום ושולל [מיכה א' ח'], אשתוללו אבירי לב (תהלים ע"ו ו'), ויתכן היות הכל מגזרת שלל, להסיר הון, הנה משתולל שם הפועל מבנין התפעל:וישתומם. מגזרת שממה (ישעיהו א' ז'), ורבי מנחם שהוציאו מגזרת שתום העין (במדבר כ"ד ג') לא אמר אמת, כי לא יכול אדם לאמור מן וישבור וישבורר, כפול הלמ"ד:ותושע לו. כלשון בני אדם, כי השם הוא המושיע ואיננו נושע, והנה הטעם על כבודו להראות גבורתו:מפגיע. כמו ולפושעים יפגיע (ישעיהו נ"ג י"ב):וילבש. דרך משל לגבור שהוא לובש התחרא, הוא השריון:תלבושת. השנים תוין נוספין כתו"י תפארת (ישעיהו ג' י"ח):ויעט. עטיה כאילו עוטה מעיל:כעל וגו'. כאיש יקנא על גמולו', והטעם שישלם חימה לצריו:[לאיים]. לכל האיים גמול ישלם. והנה צריו ואויביו ביבשה, גם הזכיר לאיי הים:ויראו. י"א שהוא מלשון יראה והוא חסר יו"ד, וי"א כמשמעו:וטעם שם יי מעשהו. והעד את כבודו:כי יבא כנהר צר. כמו צר ומצוק מצאוני (תהלים קי"ט קמ"ג) והנה הוא שם, רוח יי נוססה בו מגזרת נס, וזה הטעם קרוב מדברי דניאל והיתה עת צרה לכל העולם אשר לא נהייתה כמוה (דניאל י"ב א'), וישראל לבדם ינצלו על כן אחרי זאת, ובא לציון גואל:ובא לציון גואל. זה המשיח:וטעם לשבי פשע כמו כל הנמצא כתוב בספר (דניאל י"ב א'):ואני זאת בריתי. הנה אכרו' ברית עמה' ומה היא רוחי אשר עליך, וכ"ף לישראל ידבר, וטעם רוחי נבואתי, כאשר כתוב, והיה אחרי כן אשפך את רוחי (יואל ג' א'):ודברי אשר שמתי בפיך. והטעם כפול, כי התנבאו ולא תפסק להם הנבואה מזרעם לעולם:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך